אמר

Aramaic

Verb

אֲמַר • (ʾamar)

  1. to say, to pronounce
    • בראשית רבה ע, טז
      [כט, יז] ״וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת״, אֲמוֹרָאֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תִּרְגֵּם קוֹדְמוֹי: וְעֵינֵי לֵאָה הֲווֹ רַכִּיכִין, אֲמַר לֵיהּ: עֵינוֹהִי דְּאִימָּךְ הֲווֹ רַכִּיכִין
      (please add an English translation of this quotation)
  2. to command

Hebrew

Etymology

Root
א־מ־ר (ʾ-m-r)
8 terms

Cognate to Arabic أَمَرَ (ʔamara, “to command”).

Pronunciation

  • Audio:(file)

Verb

אָמַר • (amár) (pa'al construction, infinitive לוֹמַר or לאמור / לֵאמֹר, future יֹאמַר, passive counterpart נֶאֱמַר, Biblical Hebrew pausal form אָמָר) (transitive, intransitive)

  1. to say, tell
  2. to intend
  3. to mean
    זה אומר שהיא בסדר
    ze omér shehí beséder
    It means she's fine

Usage notes

  • The infinitive לאמור / לֵאמֹר is mainly biblical.
  • In colloquial Modern Hebrew, the future, and imperative forms of this verb are not used; the corresponding forms of הִגִּיד are used instead.

Conjugation

Conjugation of אָמַר (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לוֹמַר
action noun אֲמִירָה
passive participle אָמוּר
finite forms singular plural
m f m f
past first אָמַרְתִּי אָמַרְנוּ
second אָמַרְתָּ אָמַרְתְּ אֲמַרְתֶּם1 אֲמַרְתֶּן1
third אָמַר אָמְרָה אָמְרוּ
present אוֹמֵר אוֹמֶרֶת אוֹמְרִים אוֹמְרוֹת
future first אומר / אֹמַר נֹאמַר
second תֹּאמַר תֹּאמְרִי תֹּאמְרוּ תֹּאמַרְנָה2
third יֹאמַר תֹּאמַר יֹאמְרוּ תֹּאמַרְנָה2
imperative אמור / אֱמֹר אִמְרִי אִמְרוּ אמורנה / אֱמֹרְנָה2

1 Pronounced אָמַרְתֶּם and אָמַרְתֶּן in informal Modern Hebrew.
2 Rare in Modern Hebrew.

References

Noun

אֹמֶר • ('ómer) m

  1. defective spelling of אומר

Proper noun

אִמֵּר • (imér) m

  1. (archaic) a male given name
This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.