גורש

Hebrew

Root
ג־ר־שׁ (g-r-sh)
8 terms

Verb

גורש / גֹּרַשׁ • (gorásh) (pu'al construction, active counterpart גירש / גֵּרֵשׁ)

  1. to be expelled, driven out, exiled

Conjugation

Conjugation of גורש / גֹּרַשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive —
finite forms singular plural
m f m f
past first גורשתי / גֹּרַשְׁתִּי גורשנו / גֹּרַשְׁנוּ
second גורשת / גֹּרַשְׁתָּ גורשת / גֹּרַשְׁתְּ גורשתם / גֹּרַשְׁתֶּם גורשתן / גֹּרַשְׁתֶּן
third גורש / גֹּרַשׁ גורשה / גֹּרְשָׁה גורשו / גֹּרְשׁוּ
present מגורש / מְגֹרָשׁ מגורשת / מְגֹרֶשֶׁת מגורשים / מְגֹרָשִׁים מגורשות / מְגֹרָשׁוֹת
future first אגורש / אֲגֹרַשׁ נגורש / נְגֹרַשׁ
second תגורש / תְּגֹרַשׁ תגורשי / תְּגֹרְשִׁי תגורשו / תְּגֹרְשׁוּ תגורשנה / תְּגֹרַשְׁנָה1
third יגורש / יְגֹרַשׁ תגורש / תְּגֹרַשׁ יגורשו / יְגֹרְשׁוּ תגורשנה / תְּגֹרַשְׁנָה1
imperative — — — —1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.