בוטל

Hebrew
Root
ב־ט־ל‎ (b-ṭ-l)

Verb

בוטל / בֻּטַּל • (butál) (pu'al construction, active counterpart ביטל / בִּטֵּל‎)

  1. (of plans, a schedule, an event, or the like) To be canceled, to get canceled.
  2. (of a decision, a decree, or the like) To be canceled, to be annulled.

Conjugation
Conjugation of בוטל / בֻּטַּל (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: —
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first בוטלתי / בֻּטַּלְתִּי‎בוטלנו / בֻּטַּלְנוּ‎
second בוטלת / בֻּטַּלְתָּ‎בוטלת / בֻּטַּלְתְּ‎בוטלתם / בֻּטַּלְתֶּם‎בוטלתן / בֻּטַּלְתֶּן‎
third בוטל / בֻּטַּלבוטלה / בֻּטְּלָה‎בוטלו / בֻּטְּלוּ‎
present מבוטל / מְבֻטָּל‎מבוטלת / מְבֻטֶּלֶת‎מבוטלים / מְבֻטָּלִים‎מבוטלות / מְבֻטָּלוֹת‎
future first אבוטל / אֲבֻטַּל‎נבוטל / נְבֻטַּל‎
second תבוטל / תְּבֻטַּל‎תבוטלי / תְּבֻטְּלִי‎תבוטלו / תְּבֻטְּלוּ‎תבוטלנה / תְּבֻטַּלְנָה‎1
third יבוטל / יְבֻטַּל‎תבוטל / תְּבֻטַּל‎יבוטלו / יְבֻטְּלוּ‎תבוטלנה / תְּבֻטַּלְנָה‎1
imperative ————1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.