ביטל

Hebrew
Root
ב־ט־ל‎

Verb

ביטל \ בִּטֵּל • (bitél) (pi'el construction, passive counterpart בוטל \ בֻּטַּל‎)

  1. to cancel (plans, a schedule, an event, or the like)
  2. to cancel, annul (a decision, a decree, or the like)

Conjugation
Conjugation of ביטל \ בִּטֵּל (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: לְבַטֵּל‎
  • action noun: ביטול \ בִּטּוּל‎
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first ביטלתי \ בִּטַּלְתִּי‎ביטלנו \ בִּטַּלְנוּ‎
second ביטלת \ בִּטַּלְתָּ‎ביטלת \ בִּטַּלְתְּ‎ביטלתם \ בִּטַּלְתֶּם‎ביטלתן \ בִּטַּלְתֶּן‎
third ביטל \ בִּטֵּלביטלה \ בִּטְּלָה‎ביטלו \ בִּטְּלוּ‎
present מְבַטֵּל‎מְבַטֶּלֶת‎מְבַטְּלִים‎מְבַטְּלוֹת‎
future first אֲבַטֵּל‎נְבַטֵּל‎
second תְּבַטֵּל‎תְּבַטְּלִי‎תְּבַטְּלוּ‎תְּבַטֵּלְנָה‎1
third יְבַטֵּל‎תְּבַטֵּל‎יְבַטְּלוּ‎תְּבַטֵּלְנָה‎1
imperative בַּטֵּל‎בַּטְּלִי‎בַּטְּלוּ‎בַּטֵּלְנָה‎1
notes
  1. Uncommon in Modern Hebrew.
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.